<h1>פסקי ריא"ז — ע"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[מותר למכור סוס לגוי בין זכר בין נקיבה], לפי שסתם סוס לרכיבה הוא בין זכר בין נקיבה, והרכיבה אין בה איסור תורה אלא מדברי סופרים, לפי שהחי נושא את עצמו, ולפיכך לא גזרו חכמים משום שאלה ושכירות. [וכן מותר למכור לגוי פרה שרוב פרות לשחיטה הן ולא למלאכה ולא גזרו בהן משום שאלה ושכירות] אבל השוורים הזכרים רובן לחרישה וגזרו בהן חכמים אפילו כשהן קטנים, כמו שביאר מורי זקיני הרב. שור שמפטמין אותו לשוחטו, הרי הוא ספק בתלמוד אם מותר למוכרו לגוי אם לאו. וכשם שאין מוכרין לגוי כך אין מוכרין לישראל החשוד למכור לגוי.
<h2>דף ט:</h2>
שאר איסורי הנאה, כגון ערלה וכילאי הכרם, אפילו חילופיהן מותרין, בין לזה שהחליפן בין לאחרים. לפיכך אסור למוכרן, שבשעה שהוא מוכרן הוא נהנה ועובר. אבל אם מכרן, דמיהן מותרין בין לו בין לאחרים כמו שביאר מורי זקיני הרב. פירות שביעית תופשין דמיהן. ואם החליף פירות שביעית בבשר הבשר בקדושת שביעית, ובין הפירות ובין הבשר מתבערין בשעת הביעור. לקח בבשר דגים יצא הבשר לחולין ונכנסו הדגים בקדושת שביעית. לקח בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין. לקח ביין שמן יצא יין ונכנס שמן. הא כיצד אחרון אחרון נכנס בשביעית. ופרי עצמו אסור, שנאמר כי יובל היא קודש תהיה לכם, בקדושתה תהא. [מה] שאין כן בהקדש, שההקדש יוצא מקדושתו על ידי פדיון שנכנס אחר תחתיו והוא יוצא לחולין שנאמר ופדה בערכך [ויקרא כז כז]. בימי חכמי התלמוד היתה ע"ז במקום אחד שכשהיה העולם צריך למטר היו שוחטין לה אדם אחד והיה ממטיר. והיו החכמים מתמיהים בכך. אמר להם חכם אחד "הוא שכתוב בתורה אשר חלק י"י לכל העמים", מלמד שהחליקן בדברים כדי לאבדן מן העולם. כענין שנאמר אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו.
<h2>דף כה.</h2>
אין מקדישין ואין מחרימין ב... קדשי בדק הבית בזמן הזה. ואם הקדיש או העריך או החרים הרי הן אסורין. והנהנה מהן [מעל. וכיצד יעשה] יפדם בדבר מועט. שאפילו הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה הרי הוא מחולל. ולכתחילה צריך לחלל בדבר חשוב כמעט. מעשה באחד [שהקדיש] ואמרו לו חכמים שיטול ארבעה זוזים ויחלל [ההקדש] עליהם וישליך ארבעה זוזים בנהר והנכסים מותרים. וכן מבואר בפרק המקדיש [ערכין כ"ט ע"א]. ונראה בעיני שהוא הדין במקדיש בזה"ז לבית הכנסת, אע"פ שהוציא מפיו לשון הקדש, אם לא היה לבו אלא על בית הכנסת או על שאר חפצי שמים הרי זה לא נאסר, שאין נדר חל אלא כפי מחשבת לבו. והרי זה לא היה לבו לקדשי בדק הבית וקורא אותו הקדש [מפני] שהוא חפצי שמים כמבואר בקונטרס הראיות.
<h2>דף ל:</h2>
אדם שהוא חבר ומוחזק בכשרות שמת, הרי אשתו ובניו ועבדיו בחזקת כשרות, וקונין מהן בחזקת שהם כשרים עד שיוחזק בפסלות. וכן חצר שמוכרין תכלת בחזקת כשרות, הרי היא בחזקתה עד שתיפסל. אשת עם הארץ שנישאת לחבר, וכן בתו של עם הארץ שנישאת לחבר, וכן עבדו של עם הארץ שנמכר לחבר, כולן צריכין לקבל דברי חברות, שסתמן בחזקת פסולין הן עומדין. וכן אשת חבר שנישאת לעם הארץ, ובתו של חבר שנישאת לעם הארץ, צריכין לקבל דברי חברות, הואיל ובאו לידי רשות עם הארץ בחזקת פסולין הן ואם רוצים להחזיק עצמם בכשרות צריכים לקבל עליהן דברי חברות.
<h2>דף נ:</h2>
אין מקדישין ואין מחרימין ב... קדשי בדק הבית בזמן הזה. ואם הקדיש או העריך או החרים הרי הן אסורין. והנהנה מהן [מעל. וכיצד יעשה] יפדם בדבר מועט. שאפילו הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה הרי הוא מחולל. ולכתחילה צריך לחלל בדבר חשוב כמעט. מעשה באחד [שהקדיש] ואמרו לו חכמים שיטול ארבעה זוזים ויחלל [ההקדש] עליהם וישליך ארבעה זוזים בנהר והנכסים מותרים. וכן מבואר בפרק המקדיש [ערכין כ"ט ע"א]. ונראה בעיני שהוא הדין במקדיש בזה"ז לבית הכנסת, אע"פ שהוציא מפיו לשון הקדש, אם לא היה לבו אלא על בית הכנסת או על שאר חפצי שמים הרי זה לא נאסר, שאין נדר חל אלא כפי מחשבת לבו. והרי זה לא היה לבו לקדשי בדק הבית וקורא אותו הקדש [מפני] שהוא חפצי שמים כמבואר בקונטרס הראיות.
<h2>דף נג.</h2>
אין מקדישין ואין מחרימין ב... קדשי בדק הבית בזמן הזה. ואם הקדיש או העריך או החרים הרי הן אסורין. והנהנה מהן [מעל. וכיצד יעשה] יפדם בדבר מועט. שאפילו הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה הרי הוא מחולל. ולכתחילה צריך לחלל בדבר חשוב כמעט. מעשה באחד [שהקדיש] ואמרו לו חכמים שיטול ארבעה זוזים ויחלל [ההקדש] עליהם וישליך ארבעה זוזים בנהר והנכסים מותרים. וכן מבואר בפרק המקדיש [ערכין כ"ט ע"א]. ונראה בעיני שהוא הדין במקדיש בזה"ז לבית הכנסת, אע"פ שהוציא מפיו לשון הקדש, אם לא היה לבו אלא על בית הכנסת או על שאר חפצי שמים הרי זה לא נאסר, שאין נדר חל אלא כפי מחשבת לבו. והרי זה לא היה לבו לקדשי בדק הבית וקורא אותו הקדש [מפני] שהוא חפצי שמים כמבואר בקונטרס הראיות.
